לאיש אחד היו מאה כבשים

[פזמון]
רַבָּה שִׂמְחָת הַמַּלְאָכִים עַל כָּל חוֹטֵא אֲשֶׁר נוֹשָׁע מִכָּל הָמוֹן גָּדוֹל שֶׁל מִתְחַסְדִּים שֶׁלּא עָשׂוּ תְּשׁוּבָה.

[בית 2]
אִשָּׁה, שֶׁלָּה עֲשֶׂרֶת מַטְבֵּעוֹת, אִבְּדָה מַטְבֵּעַ רַק אֶחָד; תַּדְלִיק הַנֵּר, בַּחֶדֶר תְּחַפֵּשׂ, עֲדֵי תִּמְצָא אֶת שֶׁאָבַד.

[בית 3]
אָדָם עָשִׁיר הָיוּ לוֹ שְׁנֵי בָּנִים, אֶחָד – בִּשְׂדוֹת זָרִים רָעָה; הוּא שָׁב, רָעֵב וּקְרוּעַ בְּגָדִים – אָבִיו קִבְּלוֹ בְּרוֹב שִׂמְחָה.