זר ונכרי אני

[פזמון]
וְזֶה דְּבָרִי וּקְרִיאָתִי, אֲשֶׁר אֶקְרָא בְּשֵׁם מַלְכִּי: "הוֹ, שׁוּבוּ בִּתְשׁוּבָה! הוֹ, שׁוּבוּ בִּתְשׁוּבָה! הוֹ, הִתְרַצּוּ-נָא לֵאלוֹהִים!"

[בית 2]
זוֹהִי מִצְוַת מַלְכִּי שֶׁכָּל בְּנֵי אָדָם יָשוּבוּ מִדַּרְכָּם וּמֵחֲמַס יָדָם, שֶׁכָּל שׁוֹמֵעַ לוֹ יִמְלוֹךְ לָעַד אִתּוֹ; לָזאת שָׁלַח אוֹתִי מַלְכִּי.

[בית 3]
בֵּיתִי יָפֶה יוֹתֵר מֵעֵמֶק הַשָּׁרוֹן, חֵרוּת וְגַם שָׂשׂוֹן, בְּכָל פִּנָה, וְרוֹן: מַלְכִּי מַבְטִיחֲכֶם שָׁם לְשַׁכֵּן אֶתְכֶם, לָזּאת שָׁלַח אוֹתִי מַלְכִּי.