#117 זר ונכרי אני
בית 1:
זָר וְנָכְרִי אֲנִי, בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה,אַרְצִי הִיא רְחוֹקָה, זָהָב מוּפָז בְּנוּיָה;
וּפה עוֹבֵר אֲנִי בְּאוֹמֶר רִבּוֹנִי,
אֲנִי פּה בִּשְׁלִיחוּת מַלְכִּי.
פזמון:
וְזֶה דְּבָרִי וּקְרִיאָתִי,אֲשֶׁר אֶקְרָא בְּשֵׁם מַלְכִּי:
"הוֹ, שׁוּבוּ בִּתְשׁוּבָה!
הוֹ, שׁוּבוּ בִּתְשׁוּבָה!
הוֹ, הִתְרַצּוּ-נָא לֵאלוֹהִים!"
בית 2:
זוֹהִי מִצְוַת מַלְכִּי שֶׁכָּל בְּנֵי אָדָםיָשוּבוּ מִדַּרְכָּם וּמֵחֲמַס יָדָם,
שֶׁכָּל שׁוֹמֵעַ לוֹ יִמְלוֹךְ לָעַד אִתּוֹ;
לָזאת שָׁלַח אוֹתִי מַלְכִּי.
בית 3:
בֵּיתִי יָפֶה יוֹתֵר מֵעֵמֶק הַשָּׁרוֹן,חֵרוּת וְגַם שָׂשׂוֹן, בְּכָל פִּנָה, וְרוֹן:
מַלְכִּי מַבְטִיחֲכֶם שָׁם לְשַׁכֵּן אֶתְכֶם,
לָזּאת שָׁלַח אוֹתִי מַלְכִּי.