#307 הוא
בית 1:
הAוּא יַעֲשֶׂEה אֶת אֲשֶׁDר לא יָכוֹEלְנוּ,הAוּא יַשְׁלִEים אוֹתָDנוּE.
הAוּא יְסַיֵּEם אֶת אֲשֶׁDר הִתְּחִיל בָּEנוּ,
הF#mוּא יַצִּיC#mל נַפְשְׁךָBM] E.
פזמון:
פז': הDוּא הַיְשׁוּעָAה שֶׁנִשְׁלְחָF#mה מֵאֵת אֱלוֹהֵC#mינוּ.נִכְנָDס לַמִּשְׁכַּAן בְּדָמEוֹ.
כֵּDן, הוּא הַשֶׂAה אֲשֶׁר נִשְׁחַF#mט עַל חֲטָאֵC#mינוּ,
הDוּא הַכּהAן הַגָּדEוֹל.
כֵּן, קָדDוֹש תָּמִAים וְטָהוֹEר
קָדDוֹש תָּמִAים וְטָהEוֹר
קדDוש תמיEם וטהוF#mרD
יֵשׁוּAעַ הָEאָדוֹAן.
בית 2:
הAוּא הַמְּכוֹנֵEן,וְהַמַּשְׁלִיDם אֱמוּנָתֵנEוּ,
הוּא בָּAא לֶאֱסוֹEף אֶת בָּנָDיוE.
הוּא חַAי לְעוֹלָEם, וּמַפְגִDיעַ בַּעֲדֵAנוּ,
הוּF#mא יַצִּיC#mל נַפְשְׁךָBm.E