#239 לא, לא אבוא...
בית 1:
נָסִיךְ אֶחָד, שַׂר-הַפֶּלֶךְ אִרְגֵּן לוֹ מְסִיבָּה;וְאֶל כָּל חֲבֵרָיו חִישׁ שָׁלַח תַּ'הַזְמָנָה:
"בִּשַׁלְתִּי אֶת הָאוֹכֶל וְעָרַכְתִּי תַּ'שֻׁלְחָן!.."
אַךְ הֵם כֻּלָּם עָנוּ לוֹ כְּשֶׁהַכּל הָיָה מוּכָן:
פזמון:
לא לא אָבוֹא...לא לא אָבוֹא אֶל הַנֶּשֶׁף, וְצַר לִי נוֹרָא;
הִתְחַתַּנְתִּי הָעֶרֶב; קָנִיתִי פָּרָה.
גַּם שָׂדוֹת רְחָבִים לִי וְיֵשׁ הִתְחַיְבֻיּוֹת -
תִּסְלַח לִי, אַךְ לא אוּכַל לָבוֹא! . .
בית 2:
רָגַז הָאִישׁ, קָם בְּכַעַס, וּפָנָה אֶל מְשָׁרְתָּיו:"לְכוּ מַהֵר מִכָּאן, וְהָבִיאוּ לִי עַכְשָׁיו -
כָּל דַּל וְכָל פִּסֵּחַ, כָּל עִוֵּר שֶׁבַּסְּבִיבָה!
יָבוֹאוּ לָאוּלָם, וְאָז נַתְחִיל פּה בַּמְסִיבָּה!"
בית 3:
אָז הֲמוֹנִים נִכְנְסוּ, אֲבָל נִשְׁאַר עוֹד מָקוֹם;אָמַר הַמְּאָרֵחַ: "עוֹד לא נִגְמַר הַיוֹם:
לְכוּ שֵׁנִית, חַפְּשׂוּ בַּסִּמְטָאוֹת, עַל יַד הַכְּבִישׁ,
קִרְאוּ לְכָל אָדָם, וְאַל תַּשְׁאִירוּ לִי שָׁם אִישׁ!"
בית 4:
הָאֵל הִזְמִין גַּם אוֹתָנוּ אֶל הַנֶּשֶׁף הַנִּפְלָא,עָרַךְ תַּ'שֻׁלְחָנוֹת, וְהֵכִין תַּ'סְּעוּדָה.
שָׁלַח הוּא הַזְמָנָה גַּם אֵלֶיךָ, יָדִיד;
אָז שְׁמַע לִקְרִיאָתּוֹ, וְהִשָׁמֵר נָא פֶּן תַּגִּיד: