#215 מספיק ודי לי באוהל צנוע
בית 1:
מַסְפִּיק וְדַי לִי בְּאוֹהֶל צָנוּעַ,בְּחוֹר שׁוּעָל, אוֹ בְּקֵן שֶׁל צִפּוֹר.
אַךְ בְּבוֹאִי לִמְעוֹנִי בַּשָׁמַיִם
יְהֵא לִי בַּיִת שְׁטוּף זוֹהַר וָאוֹר.
פזמון:
כֵּן, יֵשׁ לִי בַּיִת בִּמְרוֹם הַשָׁמַיִם,פּוֹדִי הִבְטִיַח אוֹתוֹ לְהָכִין.
עַל כֵּן אַמְתִּין עַד יָשׁוּב הוּא לָאָרֶץ
וְיִקָּחֵנִי לְעוֹלָמִים.
בית 2:
גַּם אִם אֶסְבּוֹל פֹּה, אֶתְנַסֶּה לְלֹא הֶרֶף ,אַבְנֵי חוּצוּת לִי מִשְעָן לְרֹאשִׁי –
פֹּה אֵין לִי בַּיִת, לֹא עִיר וְלֹא אֶרֶץ;
רַק בַּמָּרוֹם לִי מִשְׁכָּן אֲמִיתִּי!
בית 3:
אַל תַּחְשְׁבֵנִי אֶבְיוֹן אוֹ זָנוּחַ;תִּקְוָה נִצְחִית לִי, בָּרָה כְאוֹר יוֹם.
בְּגִיל אֵלֵכָה לִמְצוֹא לִי מוֹלֶדֶת;
בְּגַן הָעֶדֶן שָׁמוּר לִי מָקוֹם!