אֲדֹנָי רֹעִי לֹא אֶחְסָר
בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי
עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי

פזמון: גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע
כִּי אַתָּה עִמָּדִי דִּשַּׁנְתָּ בַּשֶּׁמֶן רֹאשִׁי
כּוֹסִי רְוָיָה

אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי
וְשַׁבְתִּי בְּבֵית אֲדֹנָי
לְאֹרֶךְ יָמִים

אַתָּה הָרוֹעֶה הַטּוֹב,
הָרוֹעֶה הַטּוֹב הַנּוֹתֵן אֶת נַפְשׁוֹ
בְּעַד הַצֹּאן