על גבעה רחוקה

[פזמון]
כּה אוֹEהַב אֶת הַצְּE7לָב הָעַAתִּיק עַד אַDנִּיחַ, לִבְסוֹף, מַשָׂAאִי. אֶצָּמֵד אֶל הַצְּA7לָב הָעַDתִּיקBm עַד אֲAשֶר יִנָּEתֵן לִי כִּתְAרִי!

[בית 2]
זֶה הַצְּAלָב הָעַתִּיק, הַבָּDזוּי בָּעוֹלָם – יִמְשְׁEכֵנִי בְּכוֹחַ מֻפְAלָא.E שֶׂה אֱAלוֹהַ יָקָר תִּפְאַרְDתּוֹ שָׁם זָנַח, וּנְשָׂEאָה עַד לְתֵל גָּלְגָּלAתָּא!

[בית 3]
בּוֹ, בָּצְּAלָב הָעַתִּיק, הַמְגּוֹDאָל בְּדָמִים כְּמִין Eיוֹפִי נִשְׂגָב אֶחֱAזֶה.E מֵת עָAלָיו בֶּן הָאֵל לְקַדְּDשֵּׁנִי בַּדָּם, מֵת עָEלָיו שְׁכוּחַ אֵל וְנִבְAזֶה!

[בית 4]
לַמּוּAקָע עַל הַצְּלָב אֶשָּׁDבַע אֱמוּנִים, אָת קְלוֹEנוֹ אֶעֱמוֹס בְּשִׂמְAחָה.E יוֹם אֶAחָד אֶקָּרֵא אֶל בֵּיDתִי הֶחָדָשׁ, וּמִEיֶּגַע אֶמְצָא מְנוּAחָה.