עַל גִּבְעָה רְחוֹקָה, סֵמֶל בּוּז וּמַכְאוֹב,
צְּלָב עָמַד, מְחֻסְפָּס וְעַתִּיק.
אֲהַבְתִּיו, כִּי עָלָיו הַיָּקָר מִכֻּלָּם
אֶת חַיָּיו לָעוֹלָם הֶעֱנִיק!

פזמון: כּה אוֹהַב אֶת הַצְּלָב הָעַתִּיק
עַד אַנִּיחַ, לִבְסוֹף, מַשָׂאִי.
אֶצָּמֵד אֶל הַצְּלָב הָעַתִּיק
עַד אֲשֶר יִנָּתֵן לִי כִּתְרִי!

זֶה הַצְּלָב הָעַתִּיק, הַבָּזוּי בָּעוֹלָם –
יִמְשְׁכֵנִי בְּכוֹחַ מֻפְלָא.
שֶׂה אֱלוֹהַ יָקָר תִּפְאַרְתּוֹ שָׁם זָנַח,
וּנְשָׂאָה עַד לְתֵל גָּלְגָּלתָּא!

בּוֹ, בָּצְּלָב הָעַתִּיק, הַמְגּוֹאָל בְּדָמִים
כְּמִין יוֹפִי נִשְׂגָב אֶחֱזֶה.
מֵת עָלָיו בֶּן הָאֵל לְקַדְּשֵּׁנִי בַּדָּם,
מֵת עָלָיו שְׁכוּחַ אֵל וְנִבְזֶה!

לַמּוּקָע עַל הַצְּלָב אֶשָּׁבַע אֱמוּנִים,
אָת קְלוֹנוֹ אֶעֱמוֹס בְּשִׂמְחָה.
יוֹם אֶחָד אֶקָּרֵא אֶל בֵּיתִי הֶחָדָשׁ,
וּמִיֶּגַע אֶמְצָא מְנוּחָה.