וְשׁוּב עוֹלָה דְמוּתוֹ,
וְהִיא תְּלוּיָה לִפְנֵי עֵינַי,
יָדָיו פְּשׁוּטוֹת, כְּרוּיוֹת חוֹרִים,
וְהוּא לוֹחֵשׁ אֵלַי:

"הַבֵּט, הֵן רַק לְמַעַנְךָ
נָשָׂאתִי אֶת סִבְלִי -
הַגֵּד נָא לִי, מָה עַד עַתָּה
נָשָׂאתָ בִּשְבִילִי?"

נִכְלָם לִפְנֵי כִּסְאוֹ אֶדוֹם,
כֻּלִּי נִצְרַב מִכְּאֵב,
עֵינַי מִבֶּכִי עַשֵׁשׁוֹת -
אַךְ עוֹד קוֹלוֹ דּוֹאֵב:

"הַבֵּט, הֵן רַק לְמַעַנְךָ
נָשָׂאתִי אֶת סִבְלִי -
הַגֵּד נָא לִי, מָה עַד עַתָּה
נָשָׂאתָ בִּשְבִילִי?"

לִפְנֵי עֵינָיו זַכּוֹת, שׁוֹפְטוֹת -
כָּל יַם חֶטְאִי עָבַר,
וְלא אֶדַע לְאָן אֶבְרַח,
אוֹ מָה אֵלָיו אוֹמַר.

"הַבֵּט, הֵן רַק לְמַעַנְךָ
נָשָׂאתִי אֶת סִבְלִי -
הַגֵּד נָא לִי, מָה עַד עַתָּה
נָשָׂאתָ בִּשְבִילִי?"