כִּנְשׁוֹב הָרוּחַ בֶּעָבִים
כָּל חֲטָאַי נִמְחוּ לָעַד,
כִּי בְּדַם קָרְבַּן הַכִּפּוּרִים
כָּל חֲטָאַי נִמְחוּ לָעַד.

פזמון: כָּל חֲטָאַי נִמְחוּ לָעַד,
כָּל חֲטָאַי נִמְחוּ לָעַד,
הֻשְׁלְכוּ עֲווֹנוֹתַי לִמְצֻלּוֹת הַיָם;
כָּל חֲטָאַי נִמְחוּ מִיָּד.

לְבָבִי הָיָה אָדִישׁ לַחֵטְא,
אָרְבוּ עֵינַי בַּמִּסְתָּרִים;
וְאָזְנַי - חֵרְשׁוֹת לְקוֹל אֱמֶת,
שְׁפָתַי טְרוּדוֹת בְּדִבּוּרִים.

מִהֲרוּ רַגְלַי לָרוּץ לָרַע,
בְּכָל דָּבָר שָׁלַחְתִּי יָד.
אַךְ כְּשֶׁחָזַרְתִּי בִּתְשׁוּבָה
כָּל חֲטָאַי נִמְחוּ לָעַד.