שא את ראשך

[פזמון]
כֵּן, הַמֶּלֶךְ חוֹזֵר! כֵּן, הַמֶּלֶךְ חוֹזֵר! אוֹתוֹ הַמָּשִׁיחַ שֶׁפַּעַם נִצְלַב! כֵּן, הַמֶּלֶךְ חוֹזֵר! כֵּן, הַמֶּלֶךְ חוֹזֵר! וְכֶתֶר תִּפְאֶרֶת נוֹשֵׂא הוּא עָלָיו.

[בית 2]
חוֹשֶךְ הָיָה, לֵיל בְּדִידוּתֵנוּ, מָר וְצוֹרֵב גִּדּוּף הָאָדָם; הִנֵּה הוּא בָּא, הַיּוֹם לוֹ קִוִּינוּ, טִהוּר וּמִשְפָּט יֵעָשׂוּ בָּעוֹלָם.

[בית 3]
גִּילוּ אַחִים! קֵץ בָּא לָרֶשַׁע! בָּא בֶּן-דָוִד בְּהוֹד וּגְבוּרָה, וְנִפָּטֵר מֵרָע וּמִפֶּשַׁע! לָנֶצַּח נִחְיֶה בִּידִידוּת וְאוֹרָה.

[בית 4]
שָׂא אֶת ראשְׁךָ, רֵעַ יָגֵעַ, לַיְלָה חָלַף! הַשַּׁחַר עוֹלֶה! לא עוֹד נַמְשִׁיךְ לְהִתְגַּעֲגֵעַ, כִּי שָׁב מוֹשִׁיעֵנוּ, שִׁמְשֵׁנוּ עוֹלֶה!