תַּחַת כְּנָפָיו אֶתְבַּצֵּרָה לָבֶטַח,
וְלא אַחַת מִשׁוֹאָה כִּי תָבוֹא;
בּוֹ אֶתְלוֹנֵנָה, וְהוּא יָצְפִּינֵנִי:
הוּא הִצִילַנִי; אֲנִי חֲבִיבוֹ.

פזמון: תַּחַת כְּנָפָיו! תַּחַת כְּנָפָיו!
מִי מִכְּנָפָיו יַפְרִידֵנִי?
תַּחַת כְּנָפָיו לָבֶטַח אֶשְׁלַו,
הוּא כְּעֵינוֹ יִצְּרֵנִי.

תַּחַת כְּנָפָיו בְּמִקְלָט אֶתְגּוֹנֵנָה
נֶגֶד כּוֹחוֹת הָאֲוִיר הָעוֹיְנִים;
וּבְכָל עֵת שֶׁלִיבִּי יִפָּצֵעַ
סַעַד, צֳרִי אֲקַבֵּל מֵאלוֹהִים.

תַּחַת כְּנָפָיו! מַה נָּעִים שָׁם לָנוּחַ!
בָּם אֶסְתַּתֵר עַד תִּכְלֶינָה שְׁנוֹתַי;
וּבְמוֹתִי הַגוֹאֵל יִקָּחֵנִי;
תַּחַת כְּנָפָיו הוּא יִמַח דִּמְעוֹתַי.