הֵן כּה הִנֵּנִי, וְאֵין בְּיָדִי,
רַק כִּי דָּמְךָ נִשְפַּךְ בַּעֲדִי
וְכִי אַתָּה קָרָאתָ לִי;
שֵׂה אֱלוֹהִים! אָבוֹא, אָבוֹא!

הֵן כּה הִנֵּנִי, וְלא אֲחַכֶּה
שֶׁאֶתְכַּפֵּר, אוֹ טוֹב אֶהְיֶה,
אֲבָל אֵלֶיךָ אֶתְוַדֶּה;
שֵׂה אֱלוֹהִים! אָבוֹא, אָבוֹא!

הֵן כּה הִנֵּנִי, מִסְכֵּן וְעִוֵּר,
לִבִּי הַשְׁקֵט, עֵינַי הָאֵר,
וַחֲטָאַי, אֵלִי, הָסֵר;
שֵׂה אֱלוֹהִים! אָבוֹא, אָבוֹא!

הֵן כּה הִנֵּנִי, קָחֵנִי נָא, קַח.
בְּשַׁמְנְךָ רֹאשִׁי תִּמְשַׁח
וְנִשְׁמָתִי בְּךָ תִּשְׂמַח;
שֵׂה אֱלוֹהִים! אָבוֹא, אָבוֹא!