מָשִׁיחַ יָקָר, מֶה אָהַבְתִי
לָרֶדֶת אֶל תּוֹך כַּרְמְךָ,
לְמַעַן כְּבוֹדְךָ לְעָבְדֶּךָ
בְּשֵׂכֶל, בְּלֵב וְשִׂמְחָה!

פזמון: כּוֹנֵן נָא רָצוֹן וְגַם לֵב בִּי,
הַקְשֵׁב לְשִׂיחִי וּלְשִׁירִי.
הַנַּח לִי לָחוּשׁ קִרְבָתֶךָ,
עִמְךָ לִהְיוֹת; אֲדוֹנִי!

שֶׁלְךָ לִהְיוֹת - הֵן רָצִיתִי
פּוֹעֵל נֶאֱמָן בְּשָׂדְךָ;
אוֹ כְּלִי בְּיָדְךָ לוּ הָיִיתִי -
אַקְרִין עַל סְבִיבִי זָהֳרְךָ.

אַל נָא אֶעָדֵר מִמִלְחֶמֶת,
גַּם אִם סַכָּנָה בְּחָזִית.
אַקְשִׁיבָה לְכָל פְּקֻדוֹתֶיךָ,
בְּכָל מִצְווֹתֶיךָ - אַתְמִיד.

זְמַנִּי גַם כַּסְפִּי - כָּל הוֹנִי קַח,
וְאִם כִּשְׁרוֹנוֹת בְּיָדִי -
אַנִּיחַ כּוּלָם לְרַגְלֶיךָ,
וּלְךָ הַתִּפְאֶרֶת, פּוֹדִי!