מַה נֶאֱמָן אַתָּה, אֵל אֲבוֹתֵינוּ!
כָּל צֵל חֲלוֹף בְּךָ לא יִמָּצֵא!
גַּם רַחֲמֶיךָ לָעַד לא יַכְזִיבוּ –
כְּמוֹ שֶׁהָיִיתָ – לָנֶצַח תִּהְיֶה!

פזמון: מַה נֶאֱמָן אַתָּה! מַה נֶאֱמָן אַתָּה!
שַׁחַר אָעִירָה חַסְדֶּךָ לָשִּׁיר!
כָּל מַחְסוֹרַי לִי נָתַתָּ בְּשֶׁפַע –
מַה נֶאֱמָן אַתָּה! יָהּ עִמָּדִי!

כָּל יְצִירֶיךָ בַּיָּם וּבָאָרֶץ,
שֶׁמֶשׁ, יָרֵחַ וּצְבָא כּוֹכָבִים;
מְהַלְּלִים וּמוֹדִים לְלא הֶרֶף
כִּי נֶאֱמָן אַתָּה לְעוֹלָמִים.

שְׁלוֹם עוֹלָמִים וּסְלִיחָה עַל כָּל פֶּשַׁע,
נוֹכְחוּתְךָ לְחַזְּקֵנוּ בַּצַּר;
עוֹז לְהַיּוֹם, וְתִקְוָה גַּם לָנֶצַח
לָנוּ נָתַתָּ, גּוֹאֵל נֶאְדָּר!

C F G C
F C D G
G C C7 F
F C G C

G C A Dm
G C G G7
C C7 A F
F C G C