יָשַׁב מַלְכִּי עַל כֵּסֵא מָרוֹם,
וְקֶשֶׁת סְבִיבוֹתָיו.
כְּרוּבִים, שְׂרָפִים, אֶרְאֶלִּים – שָׂחוּ
בְּרֶטֶט לְרַגְלָיו.

פזמון: מֵהֵיכָלֵי הַשֶּׁנְהָב יָרַד
אֶל עֵמֶק הַבָּכָא;
רַק אַהֲבָה עַזָּה מִמָּוֶת
אֶת מַלְכִּי שָׁלְחָה!

מִכָּל תִּפְאֶרֶת הִפְשִׁיט עַצְמוֹ,
וּדְמוּת עַבְדוּת עָטָה.
בִּגְלַל פִּשְׁעִי הוּא הָפַך קְלָלָה,
אַשְׁמַת חוֹטֵא נָשָׂא.

נִבְזֶה, מֻכֶּה וַחֲדַל אִישִׁים,
מַרְאֵהוּ מִי יַחְמוֹד?
אַךְ מִפְּשָׁעֵינוּ הוּא מְחוֹלָל,
נָגוּעַ, אִישׁ מַכְאוֹבוֹת!

בְּשׁוּב מַלְכִּי בְּמִקְהַל קְדוֹשָׁיו
אֶל הֵיכָלֵי הַשֵּׁן –
אַלְפֵי רִבּוֹא לִפְנֵי כִּסְאוֹ
יִקְרָאוּ בְּקוֹל: "אָמֵן!"