כִּי אֶתְבּוֹנֵן בִּצְלַב הָעֵץ
אֲשֶׁר עָלָיו הוּקַע פּוֹדִי -
אָז תִּיפָּקַח עֵינִי לִרְאוֹת
עַד מַה נִקְלֵית הִיא גַּאֲוָתִי.

שָׁמְרֵנִי אֵל מֵהִתְפָּאֵר
כִּי אִם בִּצְלָב גּוֹאֵל נַפְשִׁי.
אֶת כָּל אֲשֶׁר יָקָר לִי כָּאן
אָקְרִיב מִנְחָה לְמוֹשִׁיעִי.

מַבַּע עֵינָיו, יָדָיו, רַגְלָיו,
מַה רַב הַסֵּבֶל וְהַדְּוָי;
רַק אַהֲבָה שֶׁאֵין כְּמוֹתָהּ
סָבְלָה כָּל זאת בַּעֲווֹנַי!

לוּ לִי הָיָה כָּל הוֹן תֵּבֵל,
הָיָה זֶה שַׁי קָטָן, שׁוּלִי,
כִּי אַהֲבָה גְּדוֹלָה כָּל כַּךְ
תּוֹבַעַת אַךְ וְרַק אֶת כֻּלִּי!