הוֹ, חֶסֶד אֵל, מְקוֹר פְּלָאִים
אוֹתִי, הַדַּל, גָּאַל!
נִמְצֵאתִי, הָאוֹבֵד מִתְּמוֹל,
גַּם עִוְרוֹנִי חָדַל.

מִפַּח, מוֹקֵש, כָּל-סַכָּנָה
נֶחְלַצְתִּי עַד הֲלוֹם;
הַחֶסֶד שֶׁהִמְצִיא בִּטְחָה
יַנְחֵנִי לִזְבוּל-רוֹם.

אֵלִי הִבְטִיחַ רוֹב טוֹבָה,
דְּבָרוֹ הוּא תִּקְוָתִי;
יָהּ לִי מָגֵן וְנַחֲלָה
כָּל עוֹד בִּי נִשְׁמָתִי.

בְּבוֹא יוֹמִי וְעַל חַיַּי
בְּכָאן יֵרֵד מָסָךְ -
מֵעֵבֶר לוֹ אָקוּם שׁוּב חַי
וְרַק אֶשְׁלַו, אֶשְׂמַח.

אַלְפֵי שָׁנָה לוּ שָׁם נִשְׁכּוֹן
כַּשֶׁמֶשׁ מַזְהִירִים -
נִמְצָא עוֹד עֵת שְׁבַח אֵל לָרוֹן
כִּבְטֶרֶם הַשָׁנִים.