הָאֵל זְרוֹעוֹ יָעִיר – הַלְלוּיָהּ, הַלְלוּיָהּ!
אֶת כָּל צָרָיו יַדְבִּיר – הַלְלוּיָהּ, הַלְלוּיָהּ!
כּוֹחוֹת הַשְּׁאוֹל נֶגְדּוֹ, כָּל הָעוֹלָם שְׂנֵאוֹ,
אַךְ הוּא בִּפְאֵר הוֹדוֹ – הַלְלוּ אֶת אֱלוֹהִים!

פזמון: הַלְלוּיָהּ! הַלְלוּיָהּ!
הַלְלוּ אֶת אֱלוֹהִים!
הַלְלוּיָהּ! הַלְלוּיָהּ!
עַד עוֹלָם שִׁבְחוֹ נַנְעִים!

הָיָה, הוֹוֶה, יִהְיֶה – הַלְלוּיָהּ, הַלְלוּיָהּ!
מֵמִית וּמְחַיֶּה – הַלְלוּיָהּ, הַלְלוּיָהּ!
חַסְדּוֹ עוֹמֵד לָעַד, אַדִּיר וּמְיֻחָד
אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד – הַלְלוּ אֶת אֱלוֹהִים!

חוֹב הָאָדָם שֻׁלָּם! הַלְלוּיָהּ, הַלְלוּיָהּ!
נִרְצָה קָרְבַּן הַדָּם! הַלְלוּיָהּ, הַלְלוּיָהּ!
יֵשׁוּעַ, בֶּן הָאֵל, סוֹלֵחַ וּמוֹחֵל,
מוֹשִׁיעַ וְגוֹאֵל – הָבוּ שֶׁבַח לֵאלוֹהִים!