חלמתי על גל בצורת ושרב צורב,
פני האדמה נבקעו והים חרב,
ובני אדם - מרוב צרות
גדפו את שם אלוהי-צבאות
ונשכו את לשונם מעצמת הכאב!

לפתע תקע שופר גדול תרועה של קרב,
ושמי השמים נגללו ברעש רב.
וכסא לבן, עטור כבוד,
הופיע כל התבל לשפוט -
ותחתיו בתהום - ים אש וגפרית תסס!

לפתע פתאום זכרו כלם את הבְּשוֹרָה,
בְּפַחַד נוֹרַא כּרְעוּ וְזָעֲקוּ מָרַה -
אַךְ שְׁאוֹן הָרַעַם קוֹלָם טָרַף
וְיָם הַמָּוֶת גּוּפָם סָחַף,
אֱלוֹהֵי הַצֶּדֶק אֶת גְּזַר הַדִּין קָרָא!

וּכְשֶׁהִתְעוֹרַרְתִּי - דְּבַר הָאֵל לָבַשׁ בָּשָׂר,
וְהוּא הִתְגָּלָּה לִפְנֵי עֵינַי, וְכה אָמַר:
"אֶל קַצְוֵי עוֹלָם מָהֵר וָלֵךְ,
אֶת הָאוֹבְדִים אֵלַי הַדְּרֵךְ,
פֶּן יִחַר אַפִּי בָּם, וַחֲמָתִי תִּבְעַר!"