שִׁקְטִי, נַפְשִׁי, קָרוֹב הוּא אֱלוֹהַיִךְ!
סִבְלִי דּוּמָם צְלָב יֶגַע וּכְאֵב,
הַנִּיחִי לוֹ לִדְאוֹג לְמַחְסוֹרַיִךְ;
בְּכָל מַשְׁבֵּר הוּא לִשְׁלוֹמֵךְ עָרֵב.
שִׁקְטִי, נַפְשִׁי; הוּא הָאֶחָד הַטּוֹב;
מִסַּעַר יָם – יִשָׂא אוֹתָךְ אֶל חוֹף.

שִׁקְטִי, נַפְשִׁי, דּוֹאֵג לַךְ אֱלוֹהַיִךְ!
אֶת-עֲתִידֵךְ, כְּמוֹ עֲבָרֵךְ, יַנְחֶה.
דָּבָר לֹא יַהֲרוֹס אֶת תִּקְווֹתַיךְ;
כָּל סוֹד וְרָז סוֹפוֹ שֶׁיִתְגַּלֶּה.
שִׁקְטִי, נַפְשִׁי; סוּפוֹת וּמִשְׁבָּרִים
אֶת קוֹל מוֹשְלָם בָּאָרֶץ עוֹד זוֹכְרִים.

שִׁקְטִי, נַפְשִׁי, קָרוֹב מְאוֹד הָרֶגַע
שֶׁבּוֹ נִחְיֶה לָנֶצַח עִם הָאֵל.
חִישׁ יֵעָלְמוּ מַכְאוֹב, כְּלִימָה וָעֳנִי
וְסָר הָעוֹל מִשֶּׁכֶם הַסּוֹבֵל.
שִׁקְטִי, נַפְשִׁי; אָז הַדְּמָעוֹת תִּיבַשְׁנָה
וְנִתְבָּרֵךְ מִפִּי עִמָּנוּאֵל.