מַסְפִּיק וְדַי לִי בְּאוֹהֶל צָנוּעַ,
בְּחוֹר שׁוּעָל, אוֹ בְּקֵן שֶׁל צִפּוֹר.
אַךְ בְּבוֹאִי לִמְעוֹנִי בַּשָׁמַיִם
יְהֵא לִי בַּיִת שְׁטוּף זוֹהַר וָאוֹר.

פזמון: כֵּן, יֵשׁ לִי בַּיִת בִּמְרוֹם הַשָׁמַיִם,
פּוֹדִי הִבְטִיַח אוֹתוֹ לְהָכִין.
עַל כֵּן אַמְתִּין עַד יָשׁוּב הוּא לָאָרֶץ
וְיִקָּחֵנִי לְעוֹלָמִים.

גַּם אִם אֶסְבּוֹל פֹּה, אֶתְנַסֶּה לְלֹא הֶרֶף ,
אַבְנֵי חוּצוּת לִי מִשְעָן לְרֹאשִׁי –
פֹּה אֵין לִי בַּיִת, לֹא עִיר וְלֹא אֶרֶץ;
רַק בַּמָּרוֹם לִי מִשְׁכָּן אֲמִיתִּי!

אַל תַּחְשְׁבֵנִי אֶבְיוֹן אוֹ זָנוּחַ;
תִּקְוָה נִצְחִית לִי, בָּרָה כְאוֹר יוֹם.
בְּגִיל אֵלֵכָה לִמְצוֹא לִי מוֹלֶדֶת;
בְּגַן הָעֶדֶן שָׁמוּר לִי מָקוֹם!