זַכַּי הָיָה נָמוּךְ וּשְׁפַל קוֹמָה,
נָמוּךְ וּשְׁפַל קוֹמָה הָיָה;
הוּא רָץ וְעָלָה
עַל עֵץ הַשִּׁקְמָה,
כִּי בִּקֵש לִרְאוֹת אֶת הָאָדוֹן;

כַּאֲשֶׁר עָבַר יֵשׁוּעַ בַּמָּקוֹם
נָשָׂא הוּא אֶת עֵינָיו לֵאמוֹר:
זַכַּי, רֵד מַהֵר!
כִּי אֶל בֵּיתְךָ אָבוֹא הַיוֹם,
כִּי אֶל בֵּיתְךָ אָבוֹא הַיוֹם.