יַחַד אִתְּךָ! בְּטֶרֶם אוֹר הַשַּׁחַר,
עֵת הַצְלָלִים נָסִים מִפְּנֵי הוֹדְךָ;
צַח מִנִּי בּוקֶר, אַף זוֹהֵר כַּשֶׁמֶשׁ
הַבִּטַּחוֹן שֶׁאָנכִי אִתְּךָ!

יַחַד אִתְּךָ! תָּמִיד עִם-לֶדֶת בּוקֶר
זוהַר חָדָש תָּקְרִין כָּל יוֹם וָיוֹם.
כָּךְ תִּתְעוֹרֵר בִּי הַרְגָּשַת הָאושֶר
שֶׁל קִרְבָתִי אֵלֶיךָ שַׂר שָׁלוֹם.

עֵת נִשְׁמָתִי כּוֹרַעַת לְפָנֶיךָ
וְלַמָּרוֹם מַבֶּטֶת בִּתְפִילָּה;
מַה תֶּעֱרַב שְׁנָתִי בְּצֵל כְּנָפֶיךָ
אַך עוֹד יוֹתֵר, עִם בּוֹקֶר קִרְבָתְךָ.

וּכְשֶׁאָקוּם, בְּבוֹקֶר קֵץ הַדֵּרֶךְ,
וְאֵין עִמִּי כָּל נֶפֶשׁ זוּלָתְךָ;
אָז תִּתְבָּהֵר בְּכָל-כֻּלִי כַּשֶּׁמֶשׁ
הַהַכָּרָה: אֵלִי, אֲנִי אִתְךָ!